Eirouvine
Daf 21a
משנה: נְתָנוֹ בָאִילָן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינוֹ עֵרוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי זֶה עֵירוּב. 21a נְתָנוֹ בַבּוֹר אֲפִילוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה עֵרוּב. נְתָנוֹ בְרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְרֹאשׁ הַקּוֹנְטֹס כָּל זְמַן שֶׁהוּא תָלוּשׁ וְנָעוּץ אֲפִילוּ גָבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה עֵירוּב. נְתָנוֹ כַמִּגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ הֲרֵי זֶה עֵירוּב. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם אֵין יַדּוּעַ שֶׁהַמַּפְתֵחַ בִּמְקוֹמוֹ אֵינוֹ עֵירוּב׃
Traduction
Si l’on place l’eruv sur un arbre au-dessus de 10 palmes (69)A cette hauteur, c'est une propriété privée, d'où il est interdit d'emporter. V.. Frankel, ib., il n’aura pas de valeur; mais au-dessous de cette hauteur, il conserve cette valeur. Si on l’a mis dans un puits, fut-il profond de cent coudées, l’eruv garde sa valeur; si on l’a mis au bout d’un jonc, ou d’un pieu, conto'' (70)Le comment. Pné Mosché traduit: palo., à condition que ceux-ci n’aient pas poussé à cette place, mais qu’ils aient été détachés d’ailleurs et enfoncés là, eussent-ils une hauteur de cent coudées, l’eruv est valable. Si on l’a mis dans une armoire que l’on a fermée et qu’ensuite on perd la clef, l’eruv est valable. R. Eliézer dit: si l’on ignore à quelle place est cette clef, l’eruv n’a plus de valeur.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נתנו באילן. באילן העומד ברה''ר עסקינן ויש בו ארבעה על ארבעה הלכך אם נתן העירוב למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב שהרי מסתמא נתכוין לקנות שביתה למטה והוא ברה''ר ועירובו ברה''י דכיון דרחב ד' וגבוה עשרה הרי הוא רה''י ולא מצי למישקל לעירובו אפי' בשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות דקא ממטי מרה''י לרה''ר ולא הוי עירוב אבל אם נתנו למטה מעשרה דשם לא הויא אלא כרמלית. דכל רחב ד' עד עשרה ולא עשרה בכלל כרמלית הויא ומכיון דאי בעי למישקל לעירוביה אין כאן אלא איסור שבות מכרמלית לרשות הרבים והוי עירוב ואתיא כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ולפיכך נמי אע''ג דקא משתמש באילן כשנוטל העירוב ממנו אין בכך כלום דזה נמי לא הוי אלא משום שבות ולא גזרו אפי' על תרי שבות בין השמשות:
נתנו בבור. והבור רשות היחיד הוא ועומד בכרמלית כגון בבקעה והוא נתכוין לשבות למעלה על שפת הבור ומצי שקל ליה שאינו אלא משום שבות ולא גזרו עליו בין השמשות לפיכך אפי' עמוק מאה אמה ה''ז עירוב:
נתנו בראש הקנה או בראש הקונטס. פל''ו בלע''ז בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו וכו' הרי זה עירוב אבל במחובר לא הוי עירוב וטעמא דהואיל והקנה רך הוא חיישינן שמא יקטום וזה ודאי הוא דאיידי דרכיכא מיקטמא ולאו שבות הוא אלא מלאכה דמיחייב משום קוצר אבל באילן דקשה הוא ולשמא יעלה ויתלוש בידיו לא חיישינן דהא לא הוי אלא משום שבות ולא גזרו עליו בין השמשות:
נתנו במגדל. של עץ ונעל בפניו ואבד המפתח ה''ז עירוב ומוקי לה התם בגמרא כגון שהמנעל קשור בחבלים שאם לא ימצא המפתח אי אפשר לפתחו אלא א''כ יחתוך החבלים בסכין דת''ק סבר דהואיל דאפשר ע''י חתיכת החבלים בסכין והסכין מותר לטלטלו ואין כאן אלא איסור שבות בחתיכת החבל דמקלקל הוא וכל המקלקלין פטורים ובשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות לא גזרו משום שבות הלכך הוי עירוב דמצי למיחתך החבל ולמישקל לעירוביה ור''א ס''ל כרבי נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו והסכין אין תשמישו אלא לאוכלין הלכך אסור לטלטל הסכין כדי לחתוך דבר אחר ומכיון דאיכא הכא תרתי טלטול הסכין וחתיכת החבל אפי' אי אמרינן דדבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות בכה''ג דאיכא תרתי שבות גזרו ואין הלכה כר''א:
נתנו. להעירוב בתוך הכלכלה והכלכלה רחבה ד' והיא גבוהה עשרה דהכלכלה רשות היחיד בפני עצמה ותלאו באילן למעלה מי' וכו' וקשיא אם עירובו עירוב וכו' ומשני ר' אחא דהיינו טעמא הואיל וראוי הוא להופכה על צדה ומבטל רשית היחיד שבה שאין כאן גבוה עשרה והלכך עירובו עירוב דמטעמא דהואיל בין השמשות הוא דמותר הא כל היום אסור וכשתלאו למעלה מעשרה אין עירובו עירוב משום דלמעלה מעשרה האילן עצמו רה''י הוא ואפי' מהפך הכלכלה מ''מ העירוב ברה''י והוא ברה''ר:
Eirouvine
Daf 21b
הלכה: פיס'. נְתָנוֹ בָאִילָן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כול'. הֲרֵי זֶה עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה מוּתָּר. וְקַשְׁיָא. אִם עֵירוּבוֹ עֵירוּב יְהֵא מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אִם אָסוּר לְטַלְטְלוֹ לֹא יְהֵא עֵירוּבוֹ עֵירוּב. רָאוּי הוּא לַעֲבוֹר עַל הַשְּׁבוּת וְלֶאֱכוֹל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה כוֹרָתוֹ אַרְבָּעָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא רְשׁוּת הָרַבִּים מַקִּפְתוֹ מִכָּל צַד. בָּאוֹמֵר. שְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו. תַּנֵּי. 21b נְתָנוֹ בַכַּלְכָּלָה וּתְלָייוֹ בָאִילָן. לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים עֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה מוּתָּר. וְקַשְׁיָא. אִם עֵירוּבוֹ עֵירוּב יְהֵא מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אִם אָסוּר לְטַלְטְלוֹ לֹא יְהֵא עֵירוּבוֹ עֵירוּב. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. רָאוּי הוּא לְהוֹפְכָהּ וּלְבַטֵּל רָשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁבָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. סַפְסָל שֶׁהוּא נָתוּן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹפְכוֹ וּלְבַטֵּל רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֵירוּבוֹ עֵירוּב וּמוּתָּר לְטַלְטְלוֹ.
Traduction
L’eruv placé au-dessous de dix palmes, est-il dit, est valable, et il est défendu de le déplacer de l’arbre; au-dessous de 3 palmes, c’est permis (un si petit intervalle est annulé par rapport au sol). Mais, fut-il objecté, on connaît la validité de l’eruv en ce dernier cas, tandis que s’il est interdit de le déplacer (à plus de 3 p.), comment valider un eruv auquel on ne peut pas toucher? Ce sera permis, fut-il répondu, au crépuscule, où (en raison du doute) ce n’est qu’une transgression rabbinique de déplacer l’objet et le manger (71)L'acquisition faite à ce moment suffira, bien que le samedi l'interdit de déplacer subsiste.. S’il en est ainsi (que l’acquisition anticipée suffit), l’eruv devrait être également valable s’il est au-dessus de 10 p., (avec faculté d’arrêt sous l’arbre)? On peut expliquer, répond R. Juda au nom de Samuel, qu’il s’agit du cas où la place occupée par le tronc d’arbre est de 4 p.; ce qui, avec la hauteur d’au moins 10 p., constitue un bien privé, d’où le transport est toujours interdit (dès le crépuscule). Toutefois, ajoute R. Mena, il faut que la voie publique l’entoure de toutes parts (constituant une transition brusque du bien privé au public), et qu’en outre on ait déclaré vouloir siéger sur l’arbre (car, au-dessus, l’ascension serait permis au moment du crépuscule). – On a enseigné: si, ayant mis l’eruv dans un panier, on le suspend à l’arbre même au-dessus de 10 p., il est valable, mais il est interdit de le déplacer (le panier large de 4 p. et placé à une hauteur de 10 p. constituant un bien privé); au-dessous de 3 p. (se confondant avec le sol), le déplacement est permis; or, fut-il objecté, si au 1er cas il est interdit de déplacer l’aliment (ne pouvant le manger), l’eruv devrait être nul. Il reste valable, répond R. Aha au nom de R. Hinena, parce qu’en penchant ce panier à moins de 10 p., de façon à annuler sa qualité de bien privé, il serait loisible d’en tirer l’eruv au crépuscule. Ceci prouve, dit R. Yossé, qu’en cas de remise de l’eruv sur un fauteuil haut de 10 p. et large de 4, sur la voie publique, on peut aussi admettre la possibilité de le renverser (pour amoindrir la distance) de façon à rendre l’eruv valable. Voilà pourquoi il est dit, pour le panier, que l’eruv est valable et qu’on peut le déplacer.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הרי זה עירוב. ואסור לטלטלו בלמטה מעשרה דתנינן הרי זה עירוב אבל אסור לטלטלו דקא משתמש באילן ותוספתא היא בפ''ב ולקמן פריך עלה ומשני:
למטה משלשה. סמוך לארץ מותר לטלטלו דכל למטה משלשה כארעא סמיכתא היא:
וקשיא על האי דשנינו בתוספתא שאם עירובו עירוב וכו' הא בעינן שיהא ראוי לו בשעת קניית עירוב ומשני דראוי הוא לעבור על השבות וליטלו לאכול דמשתמש באילן אינו אלא משום שבות ולא גזרו על השבות בין השמשות וכי קאמרינן אסור לטלטלו בכל יום השבת שכבר קנה לו העירוב בין השמשות:
מעתה אפי' למעלה מעשרה. יהא עירובו עירוב דהרי אין כאן אלא משום שבות:
תיפתר שהיתה כורתו ארבעה. כורתו כמו קורתו והרבה כזה תמצא בכלאים ובשביעית כלומר שעץ קורה של האילן רחב ארבעה ועל כרחך דכך הוא דבעינן שיהא העירוב מונח על גבי מקום ארבעה דחשיב ואם כן למעלה מעשרה רשות היחיד הוא ואסור לטלטלו אפילו בין השמשות וכדמסיים ר' מנא דמיירי ברשות הרבים מקפתו מכל צד של האילן ובאומר שביתתי תחתיו ואי אפשר ליטלו דערובו ברשות היחיד והוא ברשות הרבים:
תני. בתוספתא שם והתם גריס לה בדברי רבי דסבירא ליה הכי:
הדא אמרה ספסל שהוא נתון ברה''ר וכו'. הדא אמרה שאם נתן העירוב על הספסל עירובו עירוב ומותר לטלטלו בין השמשות מטעמא דהואיל וראוי להפכו על צדו ולבטל רה''י שבו ואע''ג דהיינו הך דכלכלה מיהו מכיון דלא מפרש בהדיא גבי כלכלה דגבוה עשרה הוא אלא דמוכרח הוא דמיירי בגבוה עשרה מדלא שרי לטלטלו אלא ביה''ש דהא קתני עירובו עירוב ואסור לטלטלו א''כ ע''כ דבגבוה עשרה מיירי וכדאמרן הלכך שפיר קאמר הדא אמרה ספסל וכו' דנמי הדין כן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן. אוֹ שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם. כְּשֵׁירָה. וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. עֵירוּבוֹ עֵירוּב וּמוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. כָּאן לְמַעֲלָן וְכָאן מִן הַצָּד. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא. שֶׁאִם הָיוּ שְׁתֵּי יְתֵידוֹת יוֹצְאוֹת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. שֶׁאִם הָיָה נָתוּן בְּאִיבּוֹ שֶׁלְאִילָן שֶׁעֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. בֵּין הָכָא בֵין תַּמָּן מִן הַצָּד הִיא. מַאי כְדוֹן. כַּיי דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הוּא. דְּתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צְדָדֵי בְהֵמָה בַשַּׁבָּת. הִיא צְדָדֵי בְהֵמָה הִיא צְדָדֵי אִילָן.
Traduction
On a enseigné ailleurs (72)(Suka 2, 3).: pour une Suka, si deux murs ont été élevés par des ouvriers et le 3e consiste en un arbre, ou à l’inverse si 2 murs sont représentés par des arbres et le 3e a été érigé à mains d’homme, la construction est valable pour la cérémonie, et il ne faudra plus monter sur l’arbre en ce jour de fête (par suite de la destination de l’arbre), eu égard à l’utilisation des côtés de l’arbre; pourquoi donc ici admet-on la possibilité de pencher le panier, rendant l’eruv valable et permettant le déplacement? Il y a cette différence, répond R. Jérémie, qu’à l’égard de la Suka il est défendu de monter sur la partie supérieure de l’arbre (dont les parois servent en ce cas), tandis qu’ici (pour l’eruv) il s’agit, en penchant, d’annuler la distinction du côté. N’y a-t-il pas lieu de tirer des conclusions réciproques de l’un de ces cas pour l’autre (73)A savoir, qu'aux 2 cas on peut seulement user des côtés, non de l'arbre même., et au cas où 2 crochets sortent en saillie des côtés de l’arbre, que l’on a utilisés pour y placer la toiture de la Suka, celle-ci serait valable, et l’on devrait pouvoir y monter le jour de fête (la considérant comme utilisation des côtés)? De même, par contre-déduction, on devrait admettre la validité d’un eruv placé dans l’épaisseur, ou cavité latérale d’un arbre, d’où il est permis de le déplacer au crépuscule, bien que ce soit interdit le samedi? -Non, dit R. Yossé, il s’agit dans les 2 cas (pour l’eruv et la Suka ) de l’utilisation du côté; quant à la contradiction, que l’on permette ici ce qui est défendu ailleurs, on l’explique, selon R. Jacob b. Aha au nom de R. Zeira, en disant que c’est l’opinion de R. Simon b. Eléazar, qui dit (74)(Shabat 5, 2).: il est permis, le samedi, de transporter des objets au côté d’un animal vivant, et il en sera de même ici pour les côtés de l’arbre par rapport à l’eruv; tandis que l’interdit à l’égard de la Suka représente l’avis opposé des autres sages.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. לקמן בפ''ב דסוכה וגרסינן לכולה הסוגיא נמי התם עד היא צדדי אילן:
שתים בידי אדם. שעשה שתי הדפנות על הארץ ואחד באילן שסמכן להאילן להיות האילן דופן שלישי או שתים מן האילן וכו' כשרה הסוכה לימי המועד ואין עולין לה ביו''ט דמשתמש באילן היא:
והכא את אמר עירובו עירוב ומותר לטלטלו. אף על גב דבברייתא אסור לטלטלי קאמר קס''ד השתא דמטעמא דקאמר ר' אחא לעיל דעירובו עירוב משום הואיל וראוי הוא להופכה. א''כ מהאי טעמא מותר לטלטלו בכל יום השבת ולאו בבין השמשות בלבד כדפרישית לעיל אלא דה''ק אסור לטלטלו אם לא הפכה דהוי מרה''י לרה''ר ואם הפכה מותר לטלטלו דאין כאן רה''י הלכך עירובו עירוב שהרי ראוי הוא להופכה וש''מ מיהת דמותר לטלטל כשהפכה ואע''פ שהיא תלויה באילן ולפיכך פריך מאי שנא גבי סוכה דאמרינן אם סמכה לאילן אין עולין לה ביו''ט והכא קאמר בשהפכה מותר לטלטלו והא עכ''פ משתמש באילן הוא:
כאן מלמעלן. גבי סוכה מיירי שסמך הדפנות לראש האילן ונמצא כשעולה לה ביו''ט משתמש הוא בעצמו של האילן ואסור וכאן בכלכלה מיירי שתלאה מן הצד של האילן דלא הוי אלא כמשתמש בצדדים וס''ל להאי תנא דברייתא צדדין מותרים:
הדא ילפא מן ההיא וכו'. כלומר ולפי האי אוקמתא דר' ירמיה מצינו למימר דחדא ילפא מאידך:
שאם היו שתי יתדות. יוצאות מן האילן וסמך אצליהן וסיכך על גביהן שהיא כשרה ועולין לה ביו''ט דהוו להו צדדין וצדדין מותרין וכן ילפינן ההיא דכלכלה מן הדא דסוכה:
שאם היה נתון הכלכלה באיבו של האילן. בראשו שעירובו עירוב מטעמא דבין השמשות ליכא משום שבות אבל אסור לטלטלה בכל היום דמשתמש באילן גופיה הוא וא''כ תנא דכלכלה ותנא דמתני' דסוכה חד תנא הוא:
אמר ר' יוסה. דלא היא דלא תוקמי הברייתא דכלכלה ומתני' דסוכה בתרי טעמי ואליבא דחד תנא אלא בין הכא ובין תמן בסוכה מן הצד הוא דמיירי:
מאי כדון. כלו' וכ''ת מ''ט השתא דהכא שמעינן דמותר והתם קאמר דאסור ל''ק דאתיא כהאי דאמר ר' יעקב וכו' דרשב''א היא הך ברייתא דכלכלה:
דתני רשב''א אומר מותר להשתמש בצדדי הבהמה בשבת. כדאמרינן אליביה לעיל בפ' במה בהמה בהלכה ב' וא''כ היא צדדי בהמה והיא צדדי אילן דחד טעמא וחד דינא אית להו דאינן אלא משום שבות וס''ל דצדדין מותרין והך מתניתין דסוכה אתיא כמ''ד צדדין אסורין דסתמא מיתניא ואפי' סמך הדפנות והסכך לצדדי האילן אין עולין לה ביו''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source